עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו אחד

רצה וצמצם אורו לברוא כל הבריות, נתן להם מקום. אין לך דבר שאין לו מקום

נמצא המקום שווה לכולם. והאין סוף ב"ה מקיפו לכל צד וקו יוצא ממנו לצד אחד, בוקע ונכנס, ועושה כל המדרגות

עשר מדרגות הן, מדתן שאין להם סוף. עשרה עגולים, ויושרם באמצעם, שבהם מידותיו של מקום – חסד, דין, רחמים

מנהג כל בריותיו במשפט, משכיר ומעניש, ומחזיר כל רעה לטובה, ומביא בריותיו לרצונו. וכן הוא אומר (ישעיה מד, י): "אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים"

כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו, שנאמר (ישעיה מג, ז): "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו". ואומר (שמות טו, יח): "ה' ימלוך לעולם ועד

 ב

עשר ספירות פנימיות וחיצוניות דמיונן כמראה אדם. הראשון שבכולם - אדם קדמון. וממה שנגבל בפנים יוצאים ארבע חושים חלק ממנו: רשר"ד

 ג

אותיות הוי"ה ב"ה  ד',  

ד' מלואים: עסמ"ב –  ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן

טנת"א – טעמים, נקודות, תגין, אותיות, נכללים אלו מאלו  

ע"ב בגולגולת, ענפיו נעלמים. מן השערות של הראש הם יוצאים

יצא ס"ג מן האזנים ולמטה. טעמים שלו ג' מינים - עליונים, תחתונים, אמצעים. עליונים באזנים, אמצעים בחוטם, תחתונים בפה.

יצאו עליונים מן האזנים, עשרה מהימין ועשרה מהשמאל, אלו פנימיים ואלו מקיפים לגביהם, כלולים בה' אחת שצורתה ד"ו. עד היכן הם יורדין? עד כנגד שבולת הזקן.

יצאו אמצעים מן החוטם, עשרה מימין, ועשרה משמאל, אלו פנימיים, ואלו מקיפים לגביהם, והרי נתקרבו זה לגבי זה, ונתגלתה ו' של ה' בששה אלפין – א,א,א,א,א,א, יוצאים ויורדין עד החזה.

יצאו התחתונים מן הפה, י' פנימיים וי' מקיפים, ונתגלתה הד' שבה' בד' אלפין, שנים יו"י, ושנים יו"ד. מב' אזנים ומב' נחירים,
ב' הבלים בימינו של הפה, ושני דיבורים בשמאלו, נשרשים בב' לחיים - עליון ותחתון, יוצאין ויורדין עד הטבור

 ד

יצאו ראשונה, מלכות בתחילה, וז"א אחריה, וכן כולם וכח הכלי בלוע בהם.

הדק שבהם חזר ונכנס, כתר בתחילה וכולם אחריו. נתעבה הנשאר, ונעשה כלי מניצוצות שנפלו בו מהכאת אור חזרתו של עליון ורשימו של תחתון.

בראשונה היו כולם נפשות. הרוויחו זה מזה ביציאתם וכן בחזרתם, כל אחד כראוי לו, עד מקיף שני. נשאר הכתר בפה דא"ק,
ושאר התשעה יצאו, עד שנמצאת מלכות כלי בלי אור. כל הכלים כלי אחד, אלא שעשר שנתות יש לו, זה עקודים

ופרש שם מסך, מתחיל מלפניו בחזה, ומשפע ויורד מאחריו, עד כנגד הטבור.

ומן הב"ן עלו ויצאו מן העינים עשר ספירות מן הימין, ועשר מן השמאל.

יצאו וירדו מן הטבור ולמטה, ולקחו אור ממה שלמעלה.

כח"ב מאח"פ בשבלתה של זקן, והשאר מן הפה משם ולמטה.

ומבפנים ירד ובקע ב"ן כנגדם, והאיר דרך עורו לחוץ.

מן הטבור ומן היסוד נחלקת אור לכתר ולחו"ב, והשאר מאצבעותיהם של רגלים.

נמצא: ג' ראשונות מתוקנים זה כנגד זה, והשאר זה תחת זה

ב

יצאו עשרה כלים בראשונה, ואורותיהם אח"כ.

ירדו האורות לכח"ב, וקבלום לז"ת ולא קבלום.

ירדו כליהם למטה, ואורותיהם עלו למקומם.

ועליהם הוא אומר (בראשית לו, לא): ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל

 ג

עשר ספירות עומדות ליחלק בששה פרצופים.

ומהם נעשו ד' עולמות – אבי"ע, ומסופם יוצא הרע, שנאמר (ישעיה מה, ז): יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע

זיקין ניצוצים אין ביניהם חיבור, שנאמר (משלי טז, כח): ונרגן מפריד אלוף. וברשעים הוא אומר (תהלים צב, י): יתפרדו כל פועלי און

אבל בקדושה מה הוא אומר (זכריה יד, ט): "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" – שתיקון הכל ביחוד

 ד

בתחילה היו כל החלקים שווים.

באו האורות ולא קיבלום, נשברו ונפלו.

נגנז המעולה שבהם, ומן הנשאר ירד הטוב שבו לבריאה, ושלאחריו ליצירה, ושלאחריו לעשיה.

כשחזרו ונתקנו, נעשה מג' ד'.

נמצאת עשיה השניה תחתונה מהראשונה. ומסופה הרע יוצא.

הוא שהנביא אמר (עובדיה א, ב): קטן נתתיך בגוים בזוי אתה מאד

ה

מי הם היורדים, ז"ת, ואחוריהם של חו"ב.

אלא שז"ת ירדו לבריאה, ואחוריהם של חו"ב למקום זו"ן שבאצילות.

אחורי חכמה מלפניהם ואחורי בינה מאחוריהם.

ז"ת נשברו, ואחורי חו"ב לא נשברו אלא נפלו, ואחורי נה"י של כתר נפגמו עמהם.

נמצאו, ז"ת שבכל פרצוף שבורים, ואחורי חו"ב נפולים, ושל נה"י של כתר פגומים.

באיזה פרצופין דברו, באותן שלאחר כך.

 ו

כיצד נפלו ראשון שבכולם דעת, קבל ז' אורות, ולא עמד בהם.

נשבר ונפל, כליו בדעת דבריאה, ואור שלו במלכות דאצילות.

קבל חסד אחריו ששה אורות נשבר ונפל, כליו בבינה דבריאה, ואור שלו ביסוד דאצילות.

קבלה גבורה על דרך זה, נשברה ונפלה, כליה בחכמה דבריאה, ואורה בנ"ה דאצילות.

קבל תפארת על דרך זה, נשבר ונפל, כליו בכתר דבריאה, ואור שלו עמד במקומו.

נתפשט כלי הכתר וקיבלו. ואור הדעת עלה ביניהם, ונפל כלי שלו שניה עד המלכות.

יצאו האורות לנ"ה. מצאו שם אור הגבורה שנפלה.

נתפשטה הבינה וקבלתו, וירד כליה שניה עד היסוד.

קבלו נ"ה, ונשברו, ונפל כלים בנ"ה דבריאה, ואורם עלה לכליה של בינה.

יצאו האורות ליסוד, ומצאו שם אורו של חסד. נתפשטה החכמה וקבלתו, נפל כליו שניה עד התפארת.

קבל היסוד, נשבר ונפל, כליו לגבורה דבריאה, ואור שלו עלה לכתר.

קיבלה המלכות, נשברה ונפלה, כליה לחסד דבריאה, ואור שלה עלה לכתר.

זה סדר שבירתם של ז"ת, שבהם הוכנו ונעשו בי"ע

 ז

ירידת אחוריים של חו"ב לפי שבירתם של תחתונות.

חו"ב - פנים בפנים. נשבר דעת, ונפלו חו"ג שבחו"ב בגוף, חזרו שלא להסתכל זה בזה.

נשבר חסד, ירדו אחוריו של אבא עד היסוד, והפך אחוריו לפני אימא.

נשברה גבורה, ירדו אחוריה של אימא עד היסוד, חזרו שניהם אחור באחור.

נשבר שלישו של תפארת, ירדו אחורי יסודיהם של או"א. גמר ת"ת להשבר, ירדו חו"ג שביסו"ת בגופם, חזרו שלא להסתכל זה בזה.

נשברו נ"ה, ירדו אחוריהם של יסו"ת עד היסוד.

נשבר היסוד, נפלו אחורי יסודיהן.

נשברה מלכות, ירדו אחורי עטרותיהם. ונשלם פגמם של נה"י דכתר, שבהן נכנסין חו"ג בחו"ב

ח

. ורפ"ח ניצוצין של אור מארבעה ע"ב דעסמ"ב, ירדו עם הנשברים לקיימם.

כל היורד - מירידתם של מלכים הוא יורד, וכל החוזר ועולה - מחזרתם הוא חוזר.

ובסופן של דברים מה הוא אומר (ישעיה ל, כו): והיה אור הלבנה כאור החמה, ואומר (שם): ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא, רפואה שאין אחריה מכה.

ואומר (זכריה ג, ט): ומשתי את עון הארץ ההיא ביום אחד, ואומר (שם יד, ט): והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד"

יצא מ"ה מן המצח.

בירר לו ועשה מכל שבריהם של כלים חמשה פרצופים, ועתיק שעל גביהם, ומאחוריהם של או"א - יעקב ולאה.

כתר דמ"ה וחצי כתר דב"ן, ומן השאר הראוי לו לעתיק.

חכמה דמ"ה וחצי כתרו של ב"ן, ומהשאר הראוי לו זה א"א.

בינה דמ"ה וחו"ב של ב"ן, ומהשאר הראוי להם - או"א.

ו"ק דמ"ה וו"ק של ב"ן - ז"א.

מלכותו של מ"ה ומלכותו של ב"ן - נוק'. תיקונם בזכר ונקבה.

ומדכר ונוקבא הם נתקנים בזיווג, עיבור, לידה, וגדלות.

ב

בזיווג כיצד ? מעלה נוק' מ"ן - בירוריהם של כלים, ויורדים כנגדם אורותיו של מ"ה. עומדים בנוק' ונתקנים בה – זה העיבור.

יצאו למקומם - זו היא לידה.

הלביש תחתון לעליון והגיע לשיעורו - זה הגדלות.

יונק מתחלה - שהוא צריך לעליונו. השלים והלביש - עושה את שלו.

ג

עליתם של מלכים ארבעים יום.

כיצד ? עשרה ימים חסד ונצח, לנצחו של אצילות.

ועשרה - דעת ותפארת ליסודו.

עשרה - גבורה והוד להודו.

ועשרה - יסוד ומלכות למלכותו.

 ד

נתקן עתיק דו"נ. מ"ה שלו - זכר לפניו, וב"ן שלו - נוק' לאחוריו.

פני מ"ה לפניו, ופני ב"ן לאחוריו.

נמצא עתיק כולו פנים.

נתקן אריך דו"נ, הזכר בימינו והנוקבא בשמאלו.

תיקונו של א"א מזיווגו של עתיק.

תיקונו של עתיק מזיווג עליון ממנו.

ה

מזיווגו של א"א נתקנים או"א, זה זכר וזה נקבה, ומזיווגם - זו"ן.

יסודו של עתיק כלה בחזהו של א"א, וחו"ג מתגלים ממנו.

יצאו הגבורות ראשונה מפני דוחקם של חסדים, סבבו את היסוד לכל רוח.

יצאו החסדים חצים לימין, ודחו את הגבורות כולם לשמאלו.

ירדו חצים מן החזה ולמטה, והחסדים יורדים כנגדם למתקם.

נמצאו: ב' חסדים וחצי מגולים, וב' חסדים וחצי מכוסים, מוציאים הארתם לחוץ.

יצאו מן החסדים אבא וישראל סבא לימין של אריך, ומן הגבורות אימא ותבונה לשמאלו.

אימא ותבונה - רגליה של זו בראשה של זו.

מה שאינו כן אבא וי"ס, ששני חצאיהם של גבורות מגולים כאחד, וחצים של חסדים מכוסים ביסוד.

 ו

. או"א - שני מוחותיו של אצילות מלבישים זרועותיו של א"א.

בנינם ממ"ה וב"ן, ותיקוניהם מאורותיו של אריך.

מג' פרקיהם של זרועות לחב"ד שלהם,

ומת"ת לשאר כל גופם.

ומג' פרקים ראשונים של חג"ת לעשות מוחותיהם כאחד.

מפרקים שניים לחג"ת שלהם.

מפרקים שלישיים לנה"י שלהם.

פרקו הראשון של ימין מתלבש בראשו של אבא, כנגדו בשמאל באימא,

שני לו בחג"ת של זה וזה.

שלישי לו בנה"י.

והת"ת נכסה תחתיהן מאליו עד החזה

ז

או"א - מ"ה וב"ן בשניהם.

נתחברו זה בזה, נתן אבא ב"ן שלו לאימא, ונטל מ"ה שלה לעצמו.

שני מ"ה בימין - אבא ויש"ס, שני ב"ן בשמאל - אימא ותבונה.

ח

ישסו"ת כיצד ? מלכותם של או"א נעשית פרצוף לעצמה.

וחצי ת"ת ונה"י שלהם מלובשים מוחים בתוכם.

חזרו או"א להשתלם משם ולמעלה.

נמצאו: או"א כלים בחזה של א"א, ישסו"ת בטבור שלו.

אבא ויש"ס אימא ותבונה – פעמים שנים, פעמים אחד – שהם מתחברים זה בזה.

ט

מוחין של ז"א מאו"א, מלובשים בכלים שלהם, זהו הצל"ם.

כיצד ? מלכותו של עליון פנימיות בתחתון.

מלכותם של או"א בז"א.

נה"י שבה נכנסים בתוכו, ט' פירקיהן בט' איבריו, זה צ'.

ושבע ראשונות שלה מקיפים עליו מבחוץ – ל' מ' שלו.

י

או"א ישסו"ת – שנים.

ז"א למטה מכולם, מוחיו מישסו"ת.

מלכות שלהם צלם שלו, אלו ישסו"ת שניים.

מן החזה שלהם ולמטה ניתן לו למוחין.

ונעשים כנגדם נה"י חדשים לעצמם, משתלשלים ויורדים מאחוריו עד כנגד החזה, כאם זו שרובצת על בניה.

מן החזה ולמעלה : ל' מ' שלו, זה גדלות ראשון.

י"א

נעשו אחד, וז"א למטה מהם, מוחיו מאו"א.

מלכות שלהם צל"ם שלו.

אין כאן ישסו"ת אלא אחת.

מן החזה ולמטה - צ' שלו, והשאר - ל' מ'. הרי זה גדלות שני.

י"ב

זיווג של או"א תדירי, ושל יסו"ת - לפרקים.

זיווג חיות העולמות - תדירי, ושל מוחים – בזמנם.